"פתאום יום אחד כל הילדים בכיתה הפסיקו לדבר איתי,
אפילו לא הסתכלו לי בעיניים, שאלתי אותם מה קרה? מה לא בסדר?
אף אחד לא ענה לי….
אימא בקשה פגישה עם מנהלת בית הספר ועם היועצת,
אמרו לה שעדיף שתמצא לי בית ספר אחר. זה מה שאימא עשתה.
עכשיו אני בבית הספר החדש אבל אני עדיין מרגיש פחד.
אני רוצה חברים, אבל מפחד להזמין ילדים לשחק איתי …
הם יכולים למצוא כל מיני תירוצים ולא לשחק איתי וזה כואב,
אבל לא כיף לי להיות לבד". עמית (שם בדוי) בן 10 במפגש ראשון .
עמית איננו מקרה חריג. כל חודש מגיעים אלי ילדים/ות שחוו/ים חרם חברתי.
הם מאד פגועים וברוב המקרים הם לא יודעים/מבינים למה?!
איך לעזור להם בפועל?
שיתוף מהקלינקה כאן בחממה